אודות

ד"ר דינה אייזן

בוגרת ביה"ס לרפואה בתל אביב, מומחית ברפואת משפחה ומרצה בקורסים לחשיבה אופטימית, מנחה סדנאות בנושאי בריאות ושמחת חיים.
אני נשואה לדני, אהובי מנעוריי, אמא לעמי ומיה המהווים עבורי מקור השראה ושמחה, סבתא לבארי וגאיה (מתאפקת לא להראות תמונות שלהם). אני גרה בתמרת, ישוב קהילתי על גבעה יפה בעמק יזרעאל.
הייתי רופאת משפחה במשך כחמש עשרה שנה. אהבתי את עבודתי והאמנתי שאני עוזרת למטופלים שלי אך בשלב מסוים הבנתי שאין בידיי כלים לריפוי אמיתי ומלא של מחלות רבות כמו סוכרת, יתר לחץ דם, מחלות עור ופרקים. כל שיכולתי לצפות לו היה איזון המצב על ידי תרופות, אך לא היה מדובר בריפוי אלא בשמירה על המצב הקיים ומניעת החמרה ככל שניתן.

בשנת 2001 עזבתי את עבודתי במרפאה כדי לנסות למצוא דרכים שיובילו להחלמה מלאה, לריפוי של הגוף והנפש. ריפוי כזה שממלא אותנו בשמחת חיים פשוטה, שמחה מעצם הקיום.

שמחת חיים, לא מלמדים באוניברסיטה. המסע בעקבותיה הוביל אותי לקרוא מאות ספרים ומאמרים בנושא, ללמוד בעשרות קורסים (רפואה סינית לרופאים, קינסיולוגיה, אינטליגנציה רגשית, קבלה, מדיטציה טרנסנדנטלית, הנחיית קבוצות) ולהשתתף בסדנאות שונות ומשונות (רייקי, אנרגיה אוניברסאלית, פתיחה בקלפי טארוט, תקשור, איי אם, מסטרי, מספרי סיפורים, דרמה, קרמיקה ועוד כאלה שלא נעים להזכיר….)
במשך חמש שנים השתתפתי בקבוצות 12 הצעדים לגמילה מהתמכרויות והשלתי מעצמי 35 קג' שלא חזרו יותר זה למעלה מעשרים ושתיים שנים. שם למדתי שריפוי מגיע בדרכים אחרות מאלה שהכרתי ושתרופות כמו תקווה, הומור, חמלה ואהבה הן לעיתים יעילות בהרבה מאלה שאפשר לקנות בבית מרקחת.
היום אני מרצה ומעבירה קורסים על חשיבה אופטימית, כזו שיודעת להתחבר מחדש לרופא הפנימי שבתוכנו, לעוצמתנו האישית ולכוחות הריפוי הטמונים בכל אחד מאיתנו.

אני מאמינה שחשיבה אופטימית תוביל אותנו לחיים בריאים, שלווה נפשית ושמחת חיים!

חזון

אני מאמינה שאדם המיישם את העקרונות לבריאות אופטימית
יהיה בריא יותר, שמח יותר, ימשיך בהתפתחותו האישית
ויקיים יחסי שלום ואחווה עם הזולת למען עולם טוב יותר לכולנו.

סיפור אישי

– תקציר הסיפור האישי –
נולדתי במרץ 1956 בקיבוץ רגבים, קיבוץ צנוע טובל בירק ליד גבעת עדה ובנימינה שנוסד על ידי עולים מצפון אפריקה, ביניהם הוריי. הספקתי לחוות את הלינה המשותפת במשך שנה אחת ואז עזבו הוריי לרמת השרון שם גדלתי.

למדתי רפואה באוניברסיטת תל אביב ועם סיום הלימודים עברתי עם משפחתי לצפון הארץ – לקיבוץ ניר דוד, מקום שמתקרב במראהו לתיאור גן העדן. עברתי התמחות ברפואת משפחה ועבדתי במרפאות שונות באזור, עירוניות וכפריות. בכולן גיליתי שאנשים רבים יכולים אמנם להיות בריאים מבחינה גופנית – אך מייצרים סבל אישי רב דרך מחשבותיהם ורגשותיהם.
גם אני הייתי בריאה לכאורה, אך ממש לא מאושרת – זאת עקב אי יכולתי לרדת במשקל. הגילוי של הסינפסות שלי הגיע כשהבנתי שאני "מכורה" לבצקים ומתוקים והם מספקים לי נחמה בכל עת שעולים בי רגשות שליליים. הגעתי להבנה שזו התניה ישנה – ושיש ביכולתי לשנותה. החלטתי ליצור חיבור במוחי בין סוכר וקמח לבן (שני מזיקים גדולים) לבין…רעל עכברים! כל פעם שהייתי רואה מאכלים העשויים מהם, אמרתי בראשי שאלה סמים מסוכנים מאוד. אחרי שחזרתי על כך מאות פעמים, התחלתי להאמין בכך והפסקתי לחלוטין לצרוך מהם. כך, בפשטות, נשרו מעלי עשרות קילוגרמים ולא חזרו.
מאז, אני עוקבת אחרי מחשבותיי ותגובותיי ומנסה לאתר את האוטומטיות שבהן כדי לתכנת את מוחי מחדש. בשנת 2002 התוודעתי לחומר של ימימה – "חשיבה הכרתית" -ומצאתי בו את הדרך לחשיבה שיש בה שמחת חיים, שמחה שנובעת מעצם הקיום.
את "בריאות אופטימית"הקמתי כדי לתת הדרכה וכלים מעשיים להתחבר מחדש אל השמחה הפנימית ולכוחות הריפוי שבנו. בבסיס של השמחה הזו ישנה קבלה עצמית, קבלת המתרחש, קבלת החיים.
במצב כזה – הבריאות היא המצב הטבעי.