חיים בצל הסכנה

"החירות היא יכולתנו לבחור מה לעשות עם מה שנעשה לנו" – ז'אן פול סארטר
כשאנחנו מחליטים לחיות את החיים לפי הבנתנו ורצוננו, ולעיתים עוזבים לצורך כך מקום בטוח, מעמד, יוקרה או כבוד, לוקחים סיכון. לא ממש, כי להמשיך להיות במקום שאינו מחייה אותנו הוא סיכון גדול בהרבה. ההחלטה לשנות כיוון דורשת אומץ ונחישות, ולעיתים קרובות נתקלת בהתנגדות סביבתית משמעותית. אז אם חייכם זקוקים לניעור ולאוורור – נסו לקרוא את המשפטים האלה שניתנו למשתתפים בסיום סדנא פופולארית (אי שם בשנות התשעים העליזות…). איני יודעת מי כתב אותן אבל אני בטוחה שהוא היה רוצה לחלוק אותן איתכם:

לצחוק, זה להסתכן בלהראות טיפש.
לבכות, זה להסתכן בלהראות רגיש ורך.
ליצור קשר עם מישהו, זה להסתכן במעורבות.
להתגלות ולחשוף את רגשותיך, זה להסתכן בחשיפת עצמיותך.
לגלות את רעיונותיך, חלומותיך ותשוקותיך בפני אנשים, זה להסתכן באובדנם.
לאהוב, זה להסתכן שלא יאהבו אותך בתמורה.
לחיות, זה להסתכן למות.
להראות חוזק, זה להסתכן בלהראות חולשה.
לעשות, זה להסתכן בכישלון.

הסכנה הגדולה ביותר בחיים היא לא לסכן דבר.
האדם שאינו מסכן דבר – אינו מקבל דבר, אין לו דבר והוא הינו שום דבר.
יתכן והוא נמנע מסבל, כאב, צער – אבל הוא אינו למד, הוא אינו גדל,
הוא אינו אוהב, הוא אינו חי, הוא מכר את החופש שלו, את הרצון שלו.
הוא עבד, כבול אל הביטחון, אסור על ידי הפחד…
מכיוון שרק אדם שנכון לסכן מבלי לדעת את התוצאה –הוא חופשי!!!

מלאכה סינפטית שבועית: כתבו מה אתם מוכנים לסכן כדי לזכות בחיים
יותר מאושרים.

נשלח ב מסרים