מהן סינפסות?

יש לנו החופש לברוא את הסינפסות שלנו. זו הדרך לריפוי טבעי..
המוח הוא אבר מופלא, משקלו נע בין 1300 ל-1400 גר', כשני אחוז ממשקל הגוף. זו הסיבה שלגברים יש מוח גדול יותר אך מכיוון שרובו הוא מים (85%) אין צורך להסיק מזה מסקנות כלשהן. למרות גודלו הצנוע, מקבל המוח חמישית מאספקת החמצן! יש בו 100 מיליארד תאי עצב שאינם מחוברים זה לזה אלא מקיימים תקשורת באמצעות סינפסות.
סינפסה (מיסנף בעברית), הוא המקום בו תאי העצב מעבירים מידע. הם יכולים לשוחח עם תא עצב אחר או עם תאים אחרים כמו שריר ובלוטות.
מבנה הסינפסה:
1. קצה תא עצב (האקסון) ובו שלפוחיות המכילות חומרים הנקראים נאורוטרנסמיטרים (מוליכים עצביים).
2. המרווח הסינפטי – החלל בין שני התאים, אליו מופרשים הנאורוטרנסמיטרים.
3. התא הפוסט סינפטי (הדנדריט) – הקולט את המסר. על הקרום שלו מצויים קולטנים הקושרים את המוליכים העצביים ובכך משנים את הפוטנציאל החשמלי של התא.
סינפסות
בתום העברת המסר, חלק מהמוליכים מתפרקים וחלקם נשאב בחזרה למחסנים של תא העצב הראשון, לשימוש חוזר.
גירוי כלשהו, בין אם נקלט על ידי חמשת החושים שלנו או מחשבה כלשהי, גורם להפעלת הסינפסה. החומרים משתחררים לתוך המרווח הסינפטי, נקשרים לקולטנים בתא השני וגורמים לשינויים חשמליים באותו התא. המדע הצליח לזהות כמאה נאורוטרנסמיטרים, הידועים יותר האדרנלין, הסרוטונין והדופמין. כל אחד גורם לשינויים ברגש ובגוף.
לדוגמא: מראה של תינוק מחייך, גורם לתא העצב לשחרר מוליך עצבי לתוך המרווח הסינפטי ומגרה את התא הסמוך לפעילות. תוצאת פעילות זו יכולה להיות רגש של שמחה, אהבה ושלמות (אלא אם כן זה התינוק שלך והשעה שלוש בבוקר…).

כל גירוי חושי גורם להפעלה של סינפסות.

חיבוק של אדם אהוב מפעיל סינפסות של שמחה אך הגירוי אינו חייב להיות אמיתי. גם אם רק אזכר באהוב ליבי, אפעיל סינפסות הקושרות את המחשבה להפרשת מוליכים עצביים האחראיים על תחושת האושר. המוח לא מבדיל בין מציאות לדמיון ואותן סינפסות יפעלו בין אם הגירוי נתפס באמצעות החושים הגשמיים ובין אם זו רק מחשבה או דמיון.

כל מחשבה מפעילה את הסינפסות

בסינפסות יש זיכרון. גירוי חוזר (אמיתי או דמיוני) משפעל סינפסות במספר הולך וגדל. עם הזמן, די בגירוי קל או אפילו במחשבה חולפת, כדי להפעיל את הסינפסות המוכנות. חלק גדול מהסינפסות מופעלות באופן אוטומטי, ללא כל מחשבה מודעת.
כך למשל כשאנו לומדים מיומנות מסוימת כמו משחק ברידג' או נגינה על פסנתר, ההתחלה מצריכה מאמץ וריכוז. ככל שאנו חוזרים על אותן פעולות, יותר ויותר סינפסות משתתפות וצוברות זיכרון ובשלב מסוים, חלק מהפעולות נעשות בצורה אוטומטית, מבלי שנקדיש לכך מחשבה. זו הסיבה שגם אם לא ניגנו שנים רבות, אנו יכולים להיזכר בכך יחסית בקלות. אך לא נוכל להיות ממש טובים בכל פעולה אלא אם נתחזק את הסינפסות על בסיס קבוע ואלה יגמלו לנו על ידי שיפור מתמיד בביצועינו.
צליל, מראה, מילה – הכול יכול להפעיל סינפסות ותיקות. למשל, אם נהניתי מרכיבה על אופניים בילדותי, הרי שרק המראה של אופניים עשוי לגרום לי הנאה. ולהיפך – אם נבנתה במוחי סינפסה הקושרת חלוק לבן למצב של לחץ, הרי שלחץ הדם שלי עלול לעלות כשרק אראה רופא בסביבה או אפילו רק אשמע את המילה רופא!
הסינפסות מתעוררות לעיתים ללא קשר להתרחשות במציאות. לדוגמא: בזמן צפייה במשחק כדורגל, מופעלות סינפסות של תחרות. מוחנו מפריש אדרנלין (תוך כדי ישיבה בכורסא!) שבתורו מגביר את תחושת התחרות והרצון להביס את ה"אויב", למרות שאיננו משתתפים כלל במשחק. כאמור, הסינפסה לא מבדילה בין מציאות לדמיון ועל כן מופעלת בכל גירוי – אמיתי או דמיוני.

בניית סינפסות

סינפסות נוצרות על ידי חזרה מתמדת על מעשה, מחשבה ודיבור. הרפלקס הפבלובי מבהיר זאת היטב. בכל פעם שהחוקר פבלוב האכיל את כלבו, הוא השמיע צלילי פעמון. לאחר מספר חזרות כאלה, הבחין פבלוב שדי בכך שהוא יצלצל בפעמון, בהעדר אוכל כלשהו, כדי שהכלב יזיל ריר. במוחו של הכלב נוצרה סינפסה הקושרת את צליל הפעמון לאוכל.
גם הסינפסות שלנו נוצרות כך. חזרות על אותם דברים יוצרת במוחנו הקשרים לכל החיים. הקשרים אלה לעיתים קרובות הופכים להרגלים שהם בעצם הפעלה אוטומטית של הסינפסות.

סינפסות נוצרות מחזרה מתמדת על מעשה, מחשבה ודיבור.

כבלי ההרגל הם חלשים מכדי שנשים לב אליהם עד אשר הם הופכים חזקים מכדי שנוכל להשתחרר מהם. (סמיואל ג'ונסון)

אנו מגיבים לעולם בהתאם לסינפסות שרכשנו בחיינו. חיזוקים שליליים או חיוביים החוזרים על עצמם מייצרים סינפסות. כל ההרגלים שלנו רשומים באנטומיה של המוח ומתבטאים דרכן. אנחנו הופכים עם הזמן להיות מה שהסינפסות שלנו מכתיבות.
אנחנו הסינפסות שלנו.

ואנחנו לא הסינפסות שלנו…
מכל היצורים החיים, קיבלנו את הזכות לייצר סינפסות חדשות כל החיים ולהחליף את הישנות. גם סינפסות חזקות מאוד נחלשות ומתנוונות בכוחן של מחשבות חדשות. כל מי שהחלים מהתמכרות כלשהי (סינפסות רבות עוצמה) ייצר חיבורים חדשים במוחו המסוגלים להתמודד עם המציאות מבלי להזדקק לסם/טבק/אוכל.
בכל רגע ורגע יש באפשרותנו לשנות את דעותינו, עמדותינו, אמונותינו וליצור הקשרים מוחיים המעלים את מידת האושר והבריאות שלנו.
יש לנו חופש לברוא את הסינפסות שלנו

נשלח ב כללי, מהי בריאות אופטימית, שאלות ותשובות