הומור ובריאות

כדאי לצחוק, ברצינות!

ההומור הוא חוש המערב חלקים רבים במוח. בתהליך הבנה של בדיחה (בהנחה שאתה לא יקה…) יש צורך בפעילות מתואמת ומושלמת בין מיליוני תאי עצב במוחנו. בעזרת חוש השמיעה, אנו קולטים את המילים, מעבירים אותן למרכז הבנת השפה, באונה הקדמית השמאלית נעשית אנליזה של הבדיחה, משם יש חיבור לאונה הימנית של המוח, הפואנטה נתפסת, ואז מתרחשים תהליכים רבים נוספים – המסר מועבר למרכז הרגשות במערכת הלימבית, יש הפרשה של חומרים הגורמים לתענוג, והחלק המוטורי של המוח נותן פקודות לשרירי הפנים להתכווץ (17 שרירים בפנים משתתפים בצחוק) וכן לשרירי החזה והבטן. להבין בדיחה פשוטה, אם כן, מחייב תקינות של כל חלקי המוח ואין אפשרות לדלג על שלב כלשהו.

יש קשר הדוק בין השימוש בהומור להישרדות שלנו. המערכת הלימבית המצויה במוחנו אחראית הן על רגשותינו והן על תפקוד תקין של הגוף בכל מצב. נמצא שככל שהרגשות חיוביים יותר, כך משתפרת גם יכולת ההישרדות שלנו. ההומור והצחוק הם חלק מקשת רגשות חיוביים כמו אהבה, חמלה, סלחנות, חיבה, סובלנות ותקווה. כאשר אנחנו משתמשים בהם, חיינו נעימים יותר וסיכויינו לשרוד גדלים. אוכלוסיות נרדפות, ויהודים הם דוגמא מצוינת לכך, פיתחו מאוד את ההומור שהוכיח יכולת עמידה גבוהה בתנאי מצוקה. ניצולי שואה רבים העידו שחוש ההומור הציל את חייהם. בספרו "האדם מחפש משמעות" מתאר דר' ויקטור פרנקל, פסיכיאטר יהודי, רגע מדהים בתור לתאי הגאזים. הוא העיר לשומר: "תראה איזה חוסר מזל יש לי, אפילו בתור למוות אני צריך לחכות". השומר צחק והוציא אותו משם.

במחקר שנעשה על קשישים בגיל מופלג (מאה ומעלה), ניסו החוקרים לפענח את סוד אריכות הימים. להפתעתם, לא נמצא מתאם כלשהו בין גילם לאורח החיים שלהם כמו הרגלי אכילה, עישון או פעילות גופנית. הנתון היחידי שהיה משותף לרובם היה יכולתם להסתכל על החיים באור משועשע ובעיקר ההומור העצמי שסיגלו לעצמם. כפי שנאמר – אנחנו מזדקנים כי אנחנו מפסיקים לצחוק ולא מפסיקים לצחוק כי אנחנו מזדקנים.
נשים, אגב, צוחקות ב-50% יותר מגברים ומחייכות פי 8! אולי זה הסוד לאריכות הימים שלהן…למרות שככל הנראה אנחנו לא חיות יותר אלא מתות יותר לאט!

עם התפתחות הטכנולוגיה, נשמעות דעות הקוראות להחליף את הרופא במחשב. הדבר פשוט בתכלית: מזינים אותו בנתונים כמו כאבי ראש, סחרחורת, בחילות, חום, כאבי גב וכו', והוא ייתן לנו את האבחנה, ימליץ על הטיפול ואף יוכל לפרט את תופעות הלוואי השונות של התרופה. כך נחסוך מאיתנו את היציאה מהבית, התור האינסופי במרפאה ואת פניו העייפים של הרופא שמתאמץ בעצמו לרדוף אחרי האותיות הנעלמות שבמקלדת. אך דבר אחד המחשב לא יוכל לסגל לעצמו והוא…. ההומור. ככל שידוע לנו, אין אינטליגנציה על פני כדור הארץ הזה שמסוגלת לתפוס את המציאות מזווית קומית. ראיית עולם זו ייחודית לבני אנוש בלבד. היא מאפשרת לנו לצלוח את החיים בצורה זורמת, ללא המהמורות האופייניות לאנשים הלוקים במחלת הרצינות. ברכה זו מאפשרת לנו לראות כל מצב מזווית ראייה מחויכת.

צ'רלי צ'פלין קבע שטרגדיה + זמן = קומדיה. כשאנחנו יודעים שאנחנו נצחק פעם על מה שנראה לנו כעת קשה וכואב, אז למה לא עכשיו?

במחקר על מנהלים בשוודיה נסקרו גורמי סיכון למחלות לב כמו עישון, עודף משקל, סכרת ויתר לחץ דם. נבדק גם השימוש בהומור בחיי היום יום ונמצאה התאמה עם הגנה מסוימת מפני התקפי לב. למרות גורמי הסיכון המאיימים, עדיין אלו שצחקו יותר היו מוגנים יחסית ממחלות לב מאלו שלקחו את החיים ואת עצמם ברצינות יתירה…

הצחוק הוא ביטוי לשמחה והנאה. אך מעבר לכך, הוא תורם רבות לבריאותנו, בעיקר דרך חיזוק המערכת החיסונית. כשאנחנו צוחקים, פוחת המתח שרבים מאיתנו שרויים בו. הסטרס לאורך זמן גורם להפרשת מתמדת של חומרים המסכנים את בריאותנו כגון קורטיזול (המעלה את רמת טרומבוציטים), אדרנלין ( המעלה לחץ דם) והורמון הגדילה (המעלה את רמת הסוכר). לאורך זמן, הם עלולים להאיץ תהליכים טרשתיים ודלקתיים. בזמן צחוק נצפתה ירידה ניכרת ברמתם. השפעה זו עשויה להימשך 4-5 ימים. הצחוק גם גורם לעלייה ברמת הכדוריות הלבנות. במחקר אחד נמצא הבדל משמעותי ברמת הלויקוציטים (כדוריות דם לבנות) בדמם של סטודנטים שצפו בסרטים קומיים לבין סטודנטים שצפו בסרטים דוקומנטריים. באלו שצפו בקומדיות הייתה עלייה ניכרת ברמת תאי T ו-B וכן ברמת האינטרפרון (חומר המגן עלינו בפני סרטן).

יש קשר הדוק בין כאב להומור. ההומור נובע פעמים רבות מכאב ואנחנו משתמשים בו כדי להקל על סבלנו. רופאים רבים החלו לחקור את השפעת הצחוק וההומור על מכאובי הנפש והגוף כאחד. בספרו "אנטומיה של מחלה" מתאר דר' נורמן קאזינס, עורך עיתון אמריקאי, את ניסיונו האישי. דר' קאזינס סבל מכאבים עזים בשל מחלה קשה הפוגעת בעמוד השדרה. בהיותו מאושפז, התבשר שימיו קצרים. הוא החליט לעבור לחדר בבית מלון ושם צפה בקומדיות. להפתעתו, השתפרה איכות השינה שלו והכאבים פחתו. עם הזמן, הוא חזר לתפקד והקדיש את שארית חייו להפצת בשורת הצחוק בבתי חולים ובבתי ספר לרפואה.

כירורג אמריקאי ידוע בשם דר' ברני סיגל בחן את השפעת הנפש על הבריאות ובספרו המפורסם "אהבה, רפואה וניסים" כתב את המשפט הנפלא שמנסח בפשטות את הקשר בין השמחה לבריאות:
HAPPY PEOPLE DON’T GET SICK.

דר' פץ' אדאמס הוא רופא ילדים אמריקאי המאמין שניתן לעזור לחולים על ידי שימוש בצחוק והומור. בהשראתו הוכשרו ליצנים רפואיים המופיעים במחלקות השונות בבתי החולים ומעודדים הן את החולים והן את הצוות ליהנות מהצד הקל של החיים ועל ידי כך להקל על הסבל. הליצנים עובדים בעיקר עם ילדים ותורמים מאוד לטיפול.
זה לא תמיד פשוט. פעם ניסיתי לשעשע את חמותי שהייתה מצוברחת. ואז היא אמרה לי: "לא, לא, לא, אל תצחיקי אותי עכשיו, עכשיו אני סובלת!".

לאחרונה אנו עדים להתפרצות ההומור והצחוק ברחבי העולם, ככלי מחבר בין אנשים, כאמצעי שיווקי ומקדם מכירות מהמעלה הראשונה, כנכס המאפשר לחיות תוך הנאה ושמחה ולהתגבר על קשיים ומכאובים. וכמו שאמר ויקטור פרנקל – "את הכאב איננו יכולים למנוע אך הסבל הוא בחירה". וזה כל ההבדל.

רוקח אחד רודף אחרי הלקוח שזה עתה יצא מבית המרקחת שלו. "סליחה, סליחה, אדוני, אני מצטער, במרשם שלך היה כתוב כינין ואני נתתי לך סטריכנין".
"בסדר, עונה הלקוח, אבל מה ההבדל?
"נו באמת, עונה הרוקח, חמישה שקלים!".

נשלח ב מהי בריאות אופטימית, שאלות ותשובות