על משמעות החיבוק

לדינה שלום,

במסע הזה אל הממלכות הפנימיות בתוך סבך המדורים בנפשו של אדם נכנסת לתוך מגרת הבריאות ושמחת חיים תחום שגדולי הוגי הדעות השכילו למצות רק מעט ממנו. מאוד הזדהיתי עם הקטע של נוכחות מרפאה וקישרתי אותה עם תחושת המגע או החיבוק , שניהם מניסיוני שילוב מנצח שמאריך חיים ומשביח אותם. כמו כן תמיד חשבתי שאהבה מרפאה וכן מונעת מחלות יותר מתרופות. זאת למדתי מתוך הקשר שלי עם הורי ואספר בתמצית רק על אמי ז"ל : לאחר מות אבי שהיה סיעודי במשך 22 שנים וטופל בידי אימי ואנוכי בכל השנים הללו, אמי למעשה היגיעה למשברים נפשיים עמוקים והדבר קרה בעיקר לאחר שאבי נפטר.
מיד בניתי בית ולקחתי אותה לגור איתי , אני ומשפחתי נתנו לה אהבה, נוכחות, ותמיד, לפחות ממני קיבלה מספר פעמים ביממה (כי למבוגרים יום ולילה משתבש..) חיבוקים חמים וארוכים. כבר לאחר מספר שבועות אמי התחזקה ללא הכר, והתחזקות פיזית ונפשית זו התעצמה יותר ויותר עם הזמן. מצאתי שבימים שלא נכחתי בבית או שלא חיבקתי אותה היא ירדה מאוד מנטאלית והדבר ניכר מיד ומאוד מהתנהגותה. אימי חיה איתנו שמונה שנים, זה לא היה קל,
אך תחושת הנתינה שלי נותנת לי הרגשה שקיבלתי הרבה יותר. הסיפוק של לתת נותן הרגשה של הייי. אדם יכול להרגיש כך רק אם ייתן מתוך נתינה לשמה , נתינה מאהבה. החוויה הארוכה עם אימי מאפשרת לי לחיות בסיפוק , בשלווה, בעוצמת חיות שניתן להרגיש רק מעמדה של כוח נפשי ושלווה נפשית.
בימינו, אנשים נוטים יותר לצד החומרי, אנשים נמדדים על פי מה שיש להם ולא על מה שהם .
אינני יודע מה צריך לקרות כדי שתרבות זו תשתנה.

בברכה,
ד.

נשלח ב סיפורים אישיים