אני הולכת לשיננית ארבע פעמים בשנה. בהתחלה, הייתי שוכבת מבוהלת, אומללה וסובלת. את זה אני יודעת לעשות היטב, פרי אימונים של שנים. ניסיתי להסיח את דעתי ולחשוב על כל מיני בעיות שאני צריכה לפתור בחיי ולפעמים (אבל לא תמיד) הזמן היה עובר מהר יותר והכאב היה יותר נסבל.
אבל אז חשבתי, למה שלא אעזור לשיננית ואלווה את מעשיה במחשבות טובות לחיי החניכיים והשיניים שאני מתכננת לשמור עליהם בצורתם הנוכחית עד יום אחרון? ואז התרחש הפלא – הטיפול היה עובר בשמחה, ולא היו לי תופעות לוואי בהמשך.
גיליתי את הכוח של מחשבה מודעת.
מאז, אני יודעת שיש לי תמיד אפשרות לחזק כל פעולה וכל מעשה בחיי כשאני מטעינה אותם עם איזו מחשבה טובה, המציודת במיקוד וכוונה עמוקה.
כדי להתקיים, הגוף שלנו זקוק לאוויר, מים, מזון. כדי להמשיך ולשרוד, הוא זקוק להגנה, לתפקוד מערכות הגוף השונות כמו מערכת החיסון, העיכול, העצבים. כדי לחיות, הוא זקוק לזולת, למגע, לקשר אנושי. כדי לפרוח ולשגשג, הוא זקוק למודעות.
והמודעות מעלה את החיים למימד אחר. אנחנו יכולים לנשום, לאכול ולשתות מתוך מודעות ולהזין את הגוף שלנו במשמעות, שהיא סם החיים של המין האנושי.
כל פעולה, ולו הטריוויאלית ביותר, אפשר ללוות במודעות. כשאני שותה מים זכים, אני יכולה לחשוב עליהם נכנסים לגופי ומרווים כל תא ותא ונותנים חיים. כשאני מתעמלת, אני מלווה את השרירים שלי במחשבה טובה, בהודייה על העונג שבתנועה. כשאני פוגשת מישהו, אני מנסה להתרכז ומלווה את המפגש במחשבות אוהבות, בכוונה טובה. לפעמים, זה גם מצליח.
מלאכה סינפטית שבועית: נסו להיות נוכחים באופן מודע לאכילה שלכם, לתנוחת הגוף שלכם. אם קשה לזכור, אפשר לשים התראה בנייד שמזכירה לזקוף את הגו מידי עשרים דקות, לנשום עמוק, להימתח ובעיקר, לחזור למודעות עצמה, הרחק מהמחשבות הטורדניות של היום יום.